תוגלילי נכסים בע"מ נ' הורוויץ ואח'

החלטה

לפני בקשת נתבע 2 ( להלן: "המבקש" ) לדחיית התביעה על הסף בהתאם לתקנה 101 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ( להלן: "התקנות" ).

לטענת המבקש מדובר בתביעה זהה לתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, מבחינת נסיבות התביעה, עילת התביעה, הסעדים המבוקשים וזהות רכיבי התביעה מתוך הסעד הכספי המבוקש.

לטענתו, הסעד הכספי המבוקש בתביעה כאן, כבר נתבע במסגרת התביעה שהוגשה בבית המשפט המחוזי ויש זהות מושלמת בניסוח סעיף 81.8 , 75, 81.11, 81.7 לבין האמור בכתב התביעה בבית המשפט המחוזי.

לגרסת המבקש, עשתה התובעת ( להלן: "המשיבה" ) מקצה שיפורים בכך שחילקה את הסעד הכספי לסעיפי משנה ובכך ניסתה לעקוף את הקבוע בתקנה 44 לתקנות.

המשיבה בתגובתה עותרת לדחיית הבקשה, בטענה שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לסלק תביעה על הסף רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן.

עוד לטענתה, אין צורך בהיתר לפיצול סעדים, שכן התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי עניינה בסעד הצהרתי להחזרת הבעלות בנכס הנדון, ואילו הסעד הכספי הוגש במסגרת סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ( להלן: "חוק בתי המשפט" ).

כך שהמשיבה טוענת מחד, לסעד שבגררה ומאידך טוענת לטעות בהגשת הסעד הכספי במסגרת התביעה בבית המשפט המחוזי.

לשיטת המשיבה, אין צורך בהיתר לפיצול סעדים לאור קביעת בית המשפט המחוזי לפיה המשיבה ביקשה סעד שאיננו בתחום סמכותו, ולכן אם לפי קביעת בית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון אין צורך בבקשת היתר.

נימוק נוסף לכך שאין צורך להגיש בקשה לפיצול סעדים הנו השוני בסעדים המבוקשים ובעילות.

המבקש בתשובתו טוען, כי בתגובתה הודתה המשיבה כי הגישה בקשה למחיקת סעיפים בכתב התביעה ויש לראות בכך הודעה כי עסקינן בכפל הליכים.

המבקש עותר לדחיית עמדתה של המשיבה לעניין דחיית התביעה על הסף.

לשיטת המבקש , דרך המלך להגשת התביעה הכספית היא הגשה לאחר מתן פסק דין הצהרתי ולא במקביל ובעיקר כאשר בחרה המשיבה לכלול את התביעה לסעד הצהרתי עם התביעה לסעד כספי.

דיון:

אם יש לדחות את התביעה על הסף בשל היותה זהה לתביעה שהוגשה בבית המשפט המחוזי בנוגע להסכם המכר בין הצדדים?

תקנות 44 ו-45 לתקנות קובעות את ההסדר לעניין הסעד המבוקש בכתב התביעה:

"...44.    תובענה תכיל מלוא הסעד (א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט. (ב) תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה. 45.    מי שלא תבע סעד אחד מרבים מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו..."

עיון בכתבי הטענות מלמד, כי המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה לסעד הצהרתי, להורות על ביטול הסכם וכן עתרה לסעד כספי. במסגרת התביעה הגישה המשיבה במועד מאוחר בקשה לפיצול סעדים.

"...הסוגיה שבה אנו דנים, עוסקת בפיצול סעדים שונים הנובעים מעילה אחת. כאשר עילת התביעה היא אחת – אין לפצל אותה לתביעות אחרות. יש למצות את מלוא הסעדים בהליך אחד. אם, לדוגמא, מאפשרת ה"עילה" הגשת תביעה שניתן לזכות בגינה הן בסעד הפיצויים והן בסעד של אכיפה-אין לפצל סעדים אלה בתביעות נפרדות, אלא אם כן נתקבל מבית המשפט היתר לכך, מכוח תקנה 45 לתקנות. על פי הוראות התקנה, רשאי התובע לתבוע את הסעדים הנובעים מעילת התביעה, כולם או מקצתם. אולם, סעד שלא נדרש, אין לתבוע בתביעה נוספת, מאוחרת יותר, "אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתובעו"..." ( עמ' 122, מהדורה תשיעית ).

עיון בנספחי הבקשה לדחיית התביעה כאן מלמד כי ביום 4.2.13 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה לפיצול סעדים במסגרת כתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי. "נוכח האמור, אני מחליט לדחות את הבקשה..." ( עמ' 3, שורה 2 לנספח ).